מהם חומרי הגלם למחברים?

חומרי הגלם למחברים מורכבים בעיקר מפלסטיק ומתכות.

חומרים פלסטיים:
PBT (פוליבוטילן טרפטלאט): בשימוש נפוץ במוצרי מחברים, הוא מציע עמידות בפני סדקים, עמידות בפני פגיעה, תכונות חשמליות טובות, עמידות בפני שחיקה, מקדם חיכוך נמוך, איכויות סיכה עצמית ועמידות בפני שמן וכימיקלים. יש לו קצב התכווצות של 0.6%-3.0%, עמידות לטמפרטורה של סביב 230 מעלות, ומציג יכולת עובש ועיכוב בעירה טובות.

ניילון (למשל, ניילון 66, ניילון 6T): ידוע בקשיחות טובה, סיכה עצמית, עמידות כימית ועמידות בפני שחיקה. ניילון 6T מציע קשיחות מעולה בהשוואה לניילון 66 ומתאים למחברי SMT.

ABS: כולל קשיחות השפעה טובה, עמידות בשמן ובלאי, קלות דפוס וקשיחות. עם התנגדות לטמפרטורה של סביב 100 מעלות, הוא משמש בדרך כלל עבור רכיבי מחבר עזר.

PC (פוליקרבונט) ו-LCP (פולימר גביש נוזלי): לחומרים אלו יש בידוד חשמלי מעולה ועמידות בחום, השומרים על ביצועים חשמליים יציבים בטמפרטורות גבוהות, לצד עמידות טובה בפני קורוזיה ויציבות תרמית.

חומרי מתכת:
בחירת חומרי המתכת מבוססת בעיקר על מאפיינים כמו חוזק תפוקה, חוזק מתיחה, התארכות, קשיות ויחס R/T. פרמטרים אלה חיוניים לעיצוב מחברים ולבחירת החומרים; במיוחד, כאשר נדרשת מזעור, בחירת חומרים בעלי ביצועי כיפוף מצוינים חשובה במיוחד.

בחירת החומר תלויה ביישום הספציפי של המחבר; למשל, מחברי רכב עשויים לדרוש עמידות גבוהה בטמפרטורה, בעוד שמחברים למכשירים אלקטרוניים סטנדרטיים עשויים לתת עדיפות לעלות-תועלת וקלות היציקה.